מוניות אייל בע"מ נ' מוניות העיר שדרות בע"מ ואח'

החלטה

בקשה לחיוב התובעת בערובה בהתאם לסע' 353א לחוק החברות התשנ"ט - 1999.

רקע

1.בין התובעת לנתבעת 1 אשר הנתבעים 2 ו- 3 הינם מנהליה ובעלי מניותיה, היו חילופי דברים ואף חתימה על הסכם שנערך לקראת מכרז שערך משרד התחבורה, אשר המועד האחרון להגשת המסמכים בו היה 12.1.06. עניינו של המכרז בהפעלת קווי שירות מוניות. בתביעה נטען כי נכרת הסכם בין התובעת לנתבעים 1-3, במסגרתו הסכימו הצדדים כי תמורת תשלום שכירות חודשית, הנתבעת 1 תשכיר 15 רישיונות להפעלת קווי שירות של מוניות שבבעלותה לתובעת, דבר שהיה בעל משמעות רבה לקראת המכרז האמור. כעולה מהתביעה, טוענת התובעת כי הנתבעים הפרו את ההסכם שנערך עימם לקראת המכרז ובסופו של יום, השכירו את רישיונות השירות שבבעלותם לצד שלישי. לפיכך הגישה התובעת את תביעה בשל נזקיה הנטענים בעקבות הפרת ההסכם.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי המסמך שנחתם אינו אלא זיכרון דברים לקראת הסכם שהיה אמור להיחתם בין הבעלים המנוח של התובעת לנתבעים 2 ו- 3, אולם בעקבות כנס לקראת המכרז שנערך בירושלים, כנס בו השתתפו הצדדים, הוברר כי תנאי המכרז שונו ומנהלה המנוח של התובעת מסר כי לא יוכל לעמוד בתנאים המעודכנים לקראת המכרז. לפיכך הנתבעים 2 ו- 3 פעלו לצמצום נזקיהם והתקשרו עם צד שלישי.

2.הנתבעים הגישו בקשה זו ולפיה התבקש בית המשפט להורות לתובעת להפקיד ערובה, בהתאם לסע' 353א לחוק החברות התשנ"ט – 1999 תוך שבתמצית טענו כי בתביעה יש קושי ראייתי ניכר בשל כך שהמנהל והבעלים של התובעת נפטר, בשל כך שאפילו יפוי הכוח שצורף לתיק, אינו אלא יפוי כוח ישן ולא ברור מי עומד מאחורי התביעה וספק אם התובעת תוכל לעמוד בהוצאות הנתבעים. הוסיפו הנתבעים והפנו לכך שאגרות רשם החברות לא שולמו משנת 2005, וכי בסע' 44 לכתב התביעה, מודה החברה במצבה הכלכלי הקשה. מנגד טענה התובעת כי הינה חברה יציבה וסולבנטית ללא כל קשיים וכי מזה שנים רבות מפעילה קווי שירות של מוניות. טוענת התובעת כי לחברה יש מנהל, בנו של המנוח, מר יניב משה וכי לעניין סיכויי התביעה ולקושי הראייתי שהועלה, בכוונתה להסתמך בין היתר על תצהירים עליהם חתם המנוח בהליכים שונים ולסיכום סבורה התובעת כי אין כל סיבה להורות על ערובה וכי יש לדחות הבקשה.

דיון

3.סעיף 353א לחוק החברות שלעיל, שכותרתו "ערובה להוצאות משפט", קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

ניתן לראות כי קיימות שתי חלופות, אשר ככול שמתקיימות, לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת להבטחת הוצאות הנתבע:

א.החברה הוכיחה כי ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

ב.ביהמ"ש סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה בהפקדת ערובה.

ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים (11.2.09) מסכם כב' השופט מלצר את שלבי הבדיקה הנדרשים לחיובה של חברה בהמצאת ערובה בזו הלשון:

"...על ביהמ"ש הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו....זהו שלב הבדיקה השני"

כב' השופט גרוניס ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.08) מתייחס לשיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון בהחליטו האם קיימות נסיבות לפטור את החברה מהמצאת ערובה כדלהלן:

"...בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכויה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע..."

מהכלל אל הפרט

4.בסע' 44 לכתב התביעה, מציינת התובעת כי נאלצה להגיע לפשרה בהליכים המשפטיים בהם נקטה, בשל מצבה הכספי שלה ושל מנהלה. על התובעת היה להביא ראיות לסתירת הקושי הכלכלי הנטען אולם היא לא הציגה כל אסמכתה למעט טענות כלליות ליכולתה. לכך יש להוסיף כי החברה לא שילמה את אגרות רשם חברות מאז 2005 ואף מכאן חיזוק לקושי לכאורה בו מצויה החברה.

כפי שעלה מכתבי הטענות, נראה שאחת הנקודות המהותיות ביותר בתביעה הינה האם בנסיעת מנהלה המנוח של התובעת והנתבעים 2 ו- 3 ביום 1.1.06 לכנס לקראת המכרז שהיה אמור להיסגר ביום 12.1.06, נפל דבר שהביא לשינוי מצב הדברים בין הצדדים. על מה שהיה באותה נסיעה באותו יום, יעידו יש להניח הנתבעים 2 ו- 3 אולם מנגד לתובעת יהיה קושי ראייתי לגבי שאלה זו. אמנם, טוענת התובעת כי בכוונתה להגיש תצהירים שהוגשו בהליכים משפטיים אחרים שנערכו בין הצדדים, אולם ברי כי גם אם בית המשפט יורה על קבילות התצהירים, משקלם יהיה נמוך ביותר.

קושי נוסף שהעלו הנתבעים הינו הסתמכות התובעת על ייפוי כוח שחתם המנוח בשם החברה בשנת 2005, אשר ספק רב אם ניתן להשתמש בו, לאחר פטירתו של המנוח, להגשת התביעה. אתן דעתי לעניין זה בחלק האופרטיבי של ההחלטה.